דורות - מגזין לקידום השירות לאוכלוסיה המבוגרת

אתיקה מקצועית בייצוג משפטי של לקוחות זקנים: ההכרח במסגרת מאחדת

עריכת דין בייצוג של לקוחות זקנים טומנת בחובה אתגרים מקצועיים ייחודיים והזדמנויות לעשייה שהיא מעבר למתן השירות המשפטי הקונבנציונלי, ולשם כך נדרשת הנחיה משמעותית מראש- זו אחת המסקנות של מחקר חדש באוניברסיטת חיפה שזכה בפרס "עבודת המחקר המצטיינת" מטעם האגודה הישראלית לגרונטולוגיה

במהלך ייצוג משפטי של לקוחות זקנים עשויות להתעורר דילמות אתיות ייחודיות המחייבות מודעות והתייחסות מקצועית. הדילמות נסובות בעיקר סביב שאלות הנוגעות לחובת הנאמנות, לחובת הסודיות ולשאלה מיהו למעשה הלקוח. מהמחקר עולה, כי לעורכי הדין יכול להיות תפקיד מרכזי בשמירה על זכויות הלקוחות הזקנים ובקידומן. יש לכך חשיבות רבה, נוכח מורכבות אפשרית בנסיבות חייהם של הזקנים ואל מול נתונים מספריים, המלמדים על שכיחות מצבים של ניצול לרעה – אם בשל בדידות, אם מתוך תלות, חולשה פיזית או מנטלית עקב מחלה. במחקר נטען כי נדרשת הנחיה מקצועית לעורכי הדין כדי לפתח אצלם רגישות לנסיבות המחייבות התמודדות מקצועית מתוך הפעלת שיקול דעת. יש מקום לקבוע כללי אתיקה ברורים ולהטמיע מראש מודעות לנקודות כשל פוטנציאליות בכל הקשור לייצוג לקוחות זקנים, וזאת כדי לייצגם באופן מקצועי וראוי.

המחקר נערך במסגרת עבודת דוקטור בהנחיית פרופ' ישראל (איסי) דורון וד"ר שגית מור, ובמסגרתו אופיינו דילמות מקצועיות רווחות בייצוג זקנים והוצעו מודלים מקוריים להתמודדות מקצועית של עורכי הדין עמם, וכן הוצעו כללי אתיקה מקצועית לייצוג ראוי באותם מצבים. בין היתר, נחקרו עשרות פסקי דין משמעתיים שניתנו בעניין עורכי דין שייצגו זקנים, וזאת ב-80 פרמטרים שונים, כדי לאפיין גם את עורך הדין שנטען כנגדו כי כשל בייצוג, גם את הלקוח הזקן באותם מקרים של כשל נטען וגם את הנסיבות ואת העבירה המשמעתית. כל אלה, כדי ללמוד עוד אם מידת ההנחיה המקצועית הקיימת כיום לעורכי הדין היא מספקת בייצוג לקוחותיהם הזקנים. כמו כן, נערכו ראיונות עומק עם יועצים משפטיים של עמותות לייעוץ לזקנים ולייצוגם ונבחנו דילמות מקצועיות ואתיות של עורכי הדין בעמותות אלה ואופן התמודדותם באותם מצבים. המושג "זקן" אופיין במחקר זה על פי גיל בלבד וכלל אנשים מעל גיל 65, כדי לאפשר מחקר אמפירי בהתאם לקריטריון המקובל בעולם למושג זה. חשוב להדגיש, כי המושג "זקן" הוא מושג מורכב ומובנה חברתית, הנוטה לגרור עמו סטיגמות ודעות קדומות. כחלק משינוי התפיסה החברתית ביחס לזקנים יש גם לזקק את השפה ולנטרל דימויים שליליים הכרוכים באופן גורף ושלא בצדק ב"זיקנה", שיש בהם כדי לאבד את רבגוניותה וכדי לטשטש את ההבדלים בין אנשים זקנים.

אחד החידושים המרכזיים של המחקר הוא באפיון דפוסים חוזרים בייצוג של לקוחות זקנים העלולים להציב אתגר אתי ומקצועי לעורך הדין, ובהצעת פרדיגמה חדשה ליחסי עורכי דין ולקוחות במצבים אלה. דפוס חוזר הוא, לדוגמה, שזקנים המגיעים לפגישה אצל עורכי הדין מלווים באדם נוסף, לעתים בן משפחה, הנוטל לעצמו תפקיד דומיננטי בקשר עם עורך הדין, החל בהזמנת השירות המשפטי, בתשלום עבור השירות וכלה במעורבות בפרוצדורה המשפטית בהמשך. במקרים כאלה יכולה להיפגע זכותו של הלקוח הזקן לנאמנות מצד עורך הדין שלו, כמו גם לסודיות ולחובות מקצועיות נוספות, כשבפועל חל בלבול ביחס לשאלה מי הוא כאן הלקוח. יש מקרים שבהם אף עלול להתקיים ניגוד עניינים בין בן המשפחה המלווה לבין הזקן. כך קורה שיכולות להתבצע פעולות שמנוגדות לאינטרס שלו, כשאת הסכמתו להן הביע מתוך לחץ, מצוקה או חשש מפגיעה בקשרים במשפחה. חשוב למנוע מצבים שבהם מתנהלות שיחות "מעל ראשו" של הזקן, כאילו הוא כלל לא נמצא בחדר. אם, נניח, הבן מבקש מעורך הדין "למכור את הבית של אימא", עורך הדין נדרש לשאול את עצמו האם בהחתמת הלקוחה הזקנה יצא ידי חובתו, כשהלקוחה ישבה לצד השולחן ולא הייתה מעורבת כלל בשיחה, למעט הסכמה שנתנה לביצוע המכירה בתגובה לשאלה שהופנתה אליה. הנחיה אתית מראש למצבים אלה תמזער את הכשלים ותצמצם את האפשרות לניצול לרעה של האדם הזקן, ואת מעידתו של עורך הדין לבור של כשל מקצועי. אמנם ההנחה המקדמית צריכה להיות אנטי-גילנית, ולפיה אין מקום אפריורית להתייחסות שונה לאדם רק כי הוא בן 97, אך עדיין על עורכי הדין להיות ערים לדפוסים חוזרים שמחייבים התייחסות מקצועית מיוחדת. כל זאת, כדי לשמור על זכויות האדם הזקן ולקיים את רצונו, למשל אם למכור את ביתו או לא. ייתכן, לדוגמה, שהלקוח הזקן היה מקבל החלטה אחרת לגמרי אילו עורך הדין היה מברר עמו את הסוגיות בפגישה נפרדת, או ייתכן שהיו נמצאות יחד אלטרנטיבות לשביעות רצון כולם, שהיה בהן כדי למנוע פגיעה במרקם העדין של היחסים במשפחה, ובד בבד להבטיח את עתידו הכלכלי של הלקוח הזקן, שלא יישאר חסר כול לאחר מכירת ביתו.

דפוס חוזר נוסף כרוך בירידה אפשרית ביכולת הקוגניטיבית עקב מחלה, ששכיחותה עולה עם העלייה בגיל, הגם שאינה מחייבת לכלל הזקנים, וזאת בטווח שבין ירידה קוגניטיבית קלה ועד לאלצהיימר ברמות המתקדמות. גם במקרים אלה, המחסור בכלים ובידע מעמיד את עורכי הדין בפני התמודדויות אתיות ומקצועיות מורכבות. כך, למשל, נדרשת הכוונה מראש כיצד על עורכי הדין לפעול כשמתברר שהלקוח נוהג בבלבול או שוכח דברים שעליהם דיברו רק אתמול. עולה שאלה, האם זה אתי מצד עורכי הדין לתהות על מצבו הפסיכיאטרי של הלקוח ולבקש ממנו אסמכתא ליכולתו להביע דעה ורצון, רק בשל אותות של בלבול. האם ראוי שעורך הדין יפעל למינוי אפוטרופוס ללקוחו? האם היה נעשה אותו דבר אילו הלקוח היה מבולבל וצעיר? עם זאת, האם ראוי להתעלם? מעבר לכך, קיים אתגר מקצועי אדיר בייצוג אדם החווה ירידה קוגניטיבית, באופן שישקף את רצונו בדרך המיטבית, ובלי לפגוע בזכויותיו או לבטל את מקומו במסגרת ההליך הננקט בשמו. עורכי הדין, החבים נאמנות גם לבית המשפט, צריכים גם לשקול את הנסיבות ואת האופן שבו יש לדווח לבית המשפט על חשש לחוסר הבנה להליך אצל הלקוח. במקביל, עליהם לשקול את השלכות הדיווח לבית המשפט במישורים המקצועיים של חובות הנאמנות והסודיות ללקוח, ככל שנמסר מידע על-אודותיו, ייתכן שלא על דעתו. האם עורך הדין יכול לחתום בשם לקוח במצבים מסוג זה על הסכם פשרה בתביעה נזיקית שהגיש? האם יכול לייצגו בהליכי גירושין? כל אלה הן סוגיות שיכולות להתעורר בייצוג של לקוחות זקנים, וכיום אין כלים מקצועיים קונקרטיים ומחייבים להתמודדות עמן. בחוסר מודעות או בהתעלמות אפשרית תוך מתן שירות משפטי "טכני", אובדת ההזדמנות הגדולה לייצוג משפטי משמעותי ובעל ערך ללקוח הזקן, ייצוג שהוא בעל חשיבות גם לקרובים הסובבים במעגל חייו ושיכול היה להשפיע במובנים רבים גם על מעמדם של הזקנים בחברה בכלל.

בהתייחס למנגנון של בתי הדין המשמעתיים של לשכת עורכי הדין הבוחנים כשלים לכאורה בייצוג משפטי, הרי שדווקא ככל שהאדם הוא "מוחלש יותר" ועקב כך נתון לניצול על-ידי אדם בסביבתו, כך הסיכוי שהוא יפנה בתלונה על עורך הדין שלא שמר על זכויותיו או כשל בייצוגו הולך ומתמעט. כך שבפועל, דווקא במצבים המורכבים יותר, מנגנון זה אינו מהווה כלי יעיל ומרתיע מפני פגיעה בזכויות של זקנים במסגרת ייצוג משפטי. הפתרון אינו נעוץ בהליכים המשמעתיים בדיעבד, אלא נדרשת הנחיה מראש לעורכי הדין לשם שמירה על זכויות הלקוחות שלהם ולקידומן, וכדי למנוע ניצול לרעה של חולשה או של תלות על-ידי הסביבה או על-ידי המקורבים.

הפתרון טמון אפוא בהחלת כלים ומודלים מובנים וברורים שהוצעו במסגרת עבודת המחקר, להתנהלות מקצועית בייצוג משפטי של לקוחות זקנים ולשם קבלת החלטות במקרים מורכבים מעין אלה. החינוך המשפטי צריך לכלול סוגיות של "משפט וזיקנה" כדיסציפלינה עצמאית, ולפרקטיקה המקצועית נדרשים עדכון, שינוי והוספת כללים עד כדי יצירת מסגרת מאחדת של אתיקה מקצועית בייצוג לקוחות זקנים. נדרשת אתיקה מקצועית ממוקדת לקוח בהקשר זה, נוכח זיהוי "קבוצת הזקנים" במשפט כקבוצה בעלת מאפיינים עצמאיים ייחודיים. מעבר לחובותיו המקצועיות של עורך הדין, שצריכות להתקיים מתוך שאיפה לרמה המקצועית הגבוהה ביותר, הרי שבכוחו של עורך הדין להיות שומר סף למניעת ניצול אנשים זקנים ופגיעה בהם. בכך עורך הדין יכול אף לשמש מחולל של שינוי חברתי, ולהביא לצמצום סטיגמות ולמיגור התייחסות סטריאוטיפית כלפי זקנים, ובד בבד לקדם את מעמדם כאנשים פעילים ושווים בחברה. השינויים הדמוגרפיים של השנים האחרונות וההזדקנות המואצת של כלל האוכלוסייה, הופכים את סוגיות הייצוג המשפטי של אנשים זקנים, כמו גם את מורכבות האתיקה המקצועית בייצוגם, לאקטואליות ולחשובות במיוחד.

 

ד"ר עו"ד מיטל סגל-רייך, מתמחה בתחום משפט וזיקנה ובאתיקה מקצועית, עורכת דין במשרד המשפטים, מחוז חיפה.

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים