דורות - מגזין לקידום השירות לאוכלוסיה המבוגרת

האם "פתק" בכתב יד יכול להיות צוואה?

הסוגיות המשפטיות סביב צוואות וירושות תמיד היוו מקור לסיפורים שבמקרים רבים היו גדולים יותר מהדמיון. ואכן, כל מי שמטפל או עובד עם זקנים, מכיר סיפורים עד בלי די ביחס לסכסוכים מתוקשרים סביב התוקף החוקי של צואותיהם. ככל הנראה שבעבר, בהווה, וגם בעתיד, סכסוכים בין בני משפחה ויורשים אחרים, יהיו מקור לא אכזב לפרשיות משפטיות מרתקות. בפינה זו הפעם, ברצוני להביא עוד סיפור אנושי ביחס לזווית המבט המשפטית בכל הנוגע לרצון לתת תוקף להבעת רצונו האחרונה של אדם. האם "פתק" בכתב יד הוא צוואה תקפה?

8/07/2010

"אני מצטערת - לא יכולה לסבול יותר את הכאבים. סליחה מכל מי שפגעתי בו אי פעם. אבקש לא להתאבל עלי. לא לשבת שבעה. לא להודיע לאחי או לאחותי (שבכל מקרה לא מתעניינים בי או במה שקורה איתי למרות שעזרתי לאחותי. כשאחי היה בבית חולים ביקרתי אותו, אך לבסוף - אין התעניינות מצידו. לא להודיע לילדי. את מחצית הדירה שבבעלותי אשר משרד המבורגר עברון מטפל בעניינו – לתת חצי מהתמורה ל _________אשר פוטרה מהמשרד. משאר הכספים לתת ל __________ 100,00 ש"ח

 

אנא - מי שקורא כתב יד זה - אני מבקשת לבצע אותה. אין לי יותר טעם לחיות. הכאבים קשים מנשוא. הבינו אותי. אין טעם בחיים אם סובלים כל כך. אני לא רוצה לבכות על כאבי יותר לאף אחד. רק תזכרו שתמיד רציתי לשמח את כולכם. תודה מיוחדת ל________על ההתעניינות ולכל מי שהתעניין. קשה לסבול לבד. סליחה מכולם"

 

 

"פתק" זה היה הנושא של הליך משפטי שהגיע לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב בפני כב' השופט נפתלי שילה (ת"ע 105320-09). סיפור המעטפת היה פשוט. גב' מ.ז. ז"ל התאבדה ביום 6.5.09. בדירתה נמצא מכתב בכתב ידה נושא תאריך של אותו היום. המכתב הוא המכתב המופיע לעיל. השמות החסרים והמוסתרים הם שמות של שתי חברות של המנוחה שהן הנהנות על פי המכתב – והן הגישו את המכתב לרשום לענייני ירושה בבקשה להכיר במכתב כצוואה כדין. מי שכמובן התנגד לבקשת החברות של המנוחה היו ילדיה של המנוחה, אשר טענו כי ה"פתק" איננו כלל צוואה: אין לו כותרת של צוואה, אין עליו חתימה בכל עמוד, אין כל הוראה של "ציווי" הרכוש, אין התייחסות לכלל הרכוש, ואין כל עדות לכך שאכן המנוחה רצתה שזו תהיה "צוואתה" כמשמעות מסמך זה בחוק. להשלמת התמונה יצוין כי ילדי המנוחה טענו בתחילה כי כלל לא בטוח שהמכתב הוא אכן בכתב ידה של המנוחה - אך הם זנחו את הטענה בסופו של יום.

 

בית המשפט עמד אם כך בפני המשימה המשפטית להכריע האם להכיר ב"פתק" דלעיל כצוואה חוקית ותקפה? בית המשפט פותח את הדיון בציון העובדה שחוק הירושה הישראלי מכיר בסוג צוואה המכונה "צוואה בכתב יד". על פי החוק, צוואה בכתב יד "תיכתב כולה ביד המצווה, תישא תאריך כתוב בידו, ותיחתם בידו". כלומר, צוואה שכל כולה כתובה בכתב ידו של המצווה, נושאת תאריך כתוב בידו, ושהוא חתם עליה – הינה צוואה תקפה לכל דבר ועניין.

 

יצוין כי באופן טבעי אין זה בדרך כלל מומלץ להכין צוואה מסוג זה מטעמים פרקטיים: קל להעלים אותה, קל לטעון נגד תקפותה, ואין "בטחונות" לקיומה (כמו, היכולת להכין כמה עותקים ולתת אותם לכמה אנשים). לפיכך, בדרך כלל, מומלץ להכין צוואה בשיטות אחרות (לדוגמא, בפני עדים, או בפני רשות), המבטיחות בצורה יותר בטוחה את היכולת לקיים אותה. בכל מקרה, במקרה דנן, המנוחה בחרה שלא להכין צוואה בדרכים האחרות האפשריות, אלא הסתפקה בכתיבת הפתק שתואר לעיל.

 

בית המשפט ממשיך וקובע כי על פי החוק בישראל, הכלל המנחה הוא שבמידה והצוואה ניתנת לפירושים שונים, הרי שהחוק קובע כי "הפירוש המקיים אותה עדיף על פירוש שלפניו היא בטלה". לפיכך, הפגמים שילדיה הצביעו עליהם אינם מגיעים לכדי ביטולה: כך לדוגמא, העובדה שהמנוחה לא התייחסה לכלל רכושה אלא בעיקר לדירתה - איננה גורעת כהוא זה מתוקף הצוואה שכן אין כל חובה כי צוואה תתייחס לכלל הרכוש. כך לדוגמא, העובדה שהמנוחה לא כתבה במפורש את המילה "צוואה" או לא השתמשה בפועל "לצוות" איננו מעלה ואינו מוריד שכן על פי החוק: "צוואה יכול שתהיה בלשון מתנה, מחילה או הודאה או בכל לשון אחרת". במילים אחרות, מה שחשוב זו כוונת הדברים, ולאו דווקא המלל המדויק. בנסיבות העניין, המנוחה השתמשה במפורש במילים "אני מבקשת לבצע אותה" או במילים "נא לקיים כל מה שהוריתי"– מילים, שעל פי בית המשפט, הם מילים ברורות וחד משמעיות בכוונתן של"פתק" הזה יינתן תוקף משפטי מחייב.

 

 

אנשים שהכינו קלטת וידיאו אשר בו הם אמרו את רצונם, בסופו של יום נפסק כי קלטת וידיאו איננה צוואה כדין; אנשים שכתבו צוואה על המחשב שלהם (אך לא כתבו אותה בכתב ידם), והקובץ של ה"צוואה" נמצא לאחר מותם על המחשב שלהם, לא זכו שרצונם יכובד, שכן קובץ ממוחשב של "צוואה" איננה צוואה חוקית

 

 

לסיכום, בית המשפט דחה את התנגדות ילדיה של המנוחה, וקבע כי מדובר בצוואה תקפה לכל דבר ועניין: מדובר במסמך כתוב בכתב ידה של המנוחה, שהיא כתבה עליו תאריך ואף חתמה עליו - ולפיכך, כמדיניות, בית המשפט יפעל לכבד את רצונה של המנוחה. לא ניתן שלא להצטרף בהסכמה להחלטתו של בית המשפט: קבלת טענות ילדיה של המנוחה היו יוצרים תחושה קשה של אי צדק, לפיה הם היו זוכים ברכושה בניגוד לרצונה. ואולם יש לזכור כי בסופו של דבר התמזל מזלה של המנוחה, שה"פתק" שהכינה אכן נמצא על ידי אנשים ישרים, וכי היא השכילה – ייתכן שבשל מזל יותר מאשר בשל שכל – להכין מסמך שהוא תקף מבחינה חוקית. לצערנו, בשנים האחרונות, ניתנו פסקי דין בהם אנשים טעו בהבנת המצב המשפטי, ולפיכך רצונותיהם לא כובדו: כך לדוגמא, אנשים שהכינו קלטת וידיאו אשר בו הם אמרו את רצונם, בסופו של יום נפסק כי קלטת וידיאו איננה צוואה כדין; אנשים שכתבו צוואה על המחשב שלהם (אך לא כתבו אותה בכתב ידם), והקובץ של ה"צוואה" נמצא לאחר מותם על המחשב שלהם, לא זכו שרצונם יכובד, שכן קובץ ממוחשב של "צוואה" איננה צוואה חוקית. לפיכך, המסקנה היא שהגם שבתי המשפט יעשו נסיונות להגשים את רצונותיהם של אנשים לפני מותם, עדיף להכין צוואה מסודרת, בפני עדים או רשות, כדי למנוע, או לכל הפחות לצמצם, את האפשרות שבדיעבד יסתבר כי אין לה תוקף חוקי.

 

 

על פי החוק, צוואה בכתב יד "תיכתב כולה ביד המצווה, תישא תאריך כתוב בידו, ותיחתם בידו". כלומר, צוואה שכל כולה כתובה בכתב ידו של המצווה, נושאת תאריך כתוב בידו, ושהוא חתם עליה - הינה צוואה תקפה לכל דבר ועניין

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים