דורות - מגזין לקידום השירות לאוכלוסיה המבוגרת

האם ניתן למנות אפוטרופוס על אדם כשיר?

עסקנו פעמים רבות בעבר במדור זה בנושא אפוטרופסות על זקנים. אין ספק, המוסד המשפטי של אפוטרופסות נוגע למשפחות  ולזקנים רבים, במיוחד אלה הסובלים מירידה ביכולות קוגניטיביות או מדמנציה על סוגיה. יחד עם זאת, וכפי שנסקר בעבר, מוסד האפוטרופסות הוא מסגרת בעייתית ביותר, במיוחד בגלל השלילה הפוטנציאלית של זכויות אדם, ופגיעה במעמדם ובזכויותיהם של זקנים. אין ספק לפיכך -  דיונים משפטיים עקרוניים, בכל הנוגע לפרשנות ולהפעלה של אפוטרופסות, הם בעלי חשיבות עליונה בכל הנוגע לשמירה על זכויות זקנים בישראל. זה מקרוב ניתן פסק דין מאוד מעניין בשאלה עקרונית ובסיסית: האם ניתן למנות אפוטרופוס על אדם מבוגר שהוא עדיין כשיר וצלול?

5/10/2014

פסק הדין שיתואר להלן נדון במסגרת בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (א"פ 18721-05-13) בעניין החסוי ר.ש. נגד היועץ המשפטי לממשלה (בפני כב' השופט אסף זגורי, ניתן יום 20.7.2014). עובדות המקרה היו כדלקמן: סיפור המעשה נסב סביב אדם בסוף שנות הארבעים לחייו, נשוי עם ילד מבוגר. כפי שמתואר על ידי בית המשפט, מדובר באדם בעל היסטוריה אישית טראגית למדי: בשנת ,1990 בהיותו בן 25, הוא נעצר כחשוד באירוע אלימות. במהלך מעצרו כמעט ונשרף למוות לאחר שעלה באש וניצל בנס. כתוצאה מהשריפה הוא ספג כוויות במקומות שונים בגוף, איבד 9 מאצבעותיו שנשרפו ונקטעו, עבר כריתת כליה שמאלית, איבד את צד שמאל בפניו (כולל אוזן ועין שמאל), חלק מאפו וראשו. הוא עבר 24 ניתוחים פלסטיים במהלך 17 שנה. בית המשפט ממשיך ומתאר, כיצד בעקבות האירוע הידרדר מצבו הנפשי אשר הביאו לניסיון התאבדות. הוא טופל במהלך השנים במורפיום לשיכוך כאבים עזים בכל חלקי גופו. לטענתו, הטיפול התרופתי גרם לו להתמכרות לסמים ולהפיכתו לנרקומן.

בני משפחתו של האדם – אשתו ובנו – הגישו בהסכמתו בקשה לבית המשפט להתמנות כאפוטרופוסים שלו. בקשתם נסמכה על חוות דעת של מומחה רפואי, שתמך בעמדה לפיה האדם זקוק לאפוטרופוס. לדעתו של המומחה הרפואי, האדם אינו מסוגל לדאוג לענייניו או לטפל בעצמו. ועוד הוא קבע כי מדובר באדם לא צפוי ועליו להיות מנותק מענייניו הכספיים והמשפטיים במאת האחוזים.

על הבקשה למינוי אפוטרופוס נתבקש להגיב היועץ המשפטי לממשלה. באופן מעניין, בא-כוח היועץ המשפטי התנגד לבקשה למינוי אפוטרופוס, בטענה כי לא ניתן נימוק מניח את הדעת מדוע האדם לא יכול להמשיך ולפעול באמצעות ייפוי כוח. בנסיבות העניין, טען נציג היועמ"ש, למרות עברו הקשה, האדם מודע לסביבתו, עונה תשובות לעניין ומסוגל לנתח מצבים, ועל כן לא מדובר באדם שיש צורך לשלול ממנו את חירותו באמצעות מינוי אפוטרופוס. לעמדת היועמ"ש הצטרפה גם העובדת הסוציאלית לסדרי דין, אשר סברה  אף היא כי אין הצדקה למינוי אפוטרופוס, שכן, הגם  שאדם מתקשה מבחינה פיזית אין בכך כדי להצדיק את שלילת מעמדו המשפטי.

הסיפור הפך להיות מעניין יותר בהתחשב בעובדה שהאדם עצמו דווקא היה מעוניין במינוי בנו לשמש כאפוטרופוס עליו, וככזה ימשיך לנהל את ענייניו. הוא הסכים אמנם כי הוא "אינו משוגע" ומודע למתנהל סביבו, אך יחד עם זאת, מוגבלויותיו הפיזיות מקשות עליו לנהל את ענייניו, ולכן הוא מעדיף שבנו יתמנה עליו כאפוטרופוס.

בית המשפט פותח את הדיון בהצגת המסגרת החוקית הכללית למינוי אפוטרופוס על אדם מבוגר: סעיף 33(א) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות מונה רשימה של חלופות בהן ממונה אפוטרופוס על ידי בית המשפט. החלופה היחידה מבין אלו הקבועות בסעיף, אשר ייתכן ותחול בעניינו היא חלופה (4), הקובעת כך: "בית המשפט רשאי למנות אפוטרופוס – (4) לאדם אחר שאינו יכול, דרך קבע או דרך ארעי, לדאוג לעניניו, כולם או מקצתם, ואין מי שמוסמך ומוכן לדאוג להם במקומו;

ממשיך בית המשפט ומתאר כיצד בית המשפט העליון קבע, כי מינוי על פי סעיף זה נועד למטרת ניהול נכסי החסוי, וכי יש לבחון האם הונחה בפני בית המשפט התשתית העובדתית ממנה עולה כי מדובר באדם אשר אינו מסוגל לדאוג לנכסיו וכי אין אחר המוכן לכך. לפיכך, השאלה המשפטית הראשונה היא האם האדם הוא אכן "חסוי" כהגדרתו בחוק.

בשלב זה בית המשפט מפנה לפסיקתו של בית המשפט העליון בפרשת הולצברג נגד מירז, אשר בו נקבע כי יש להיזהר קודם שממנים אפוטרופוס על אדם. או כדברי בית המשפט העליון: "לא בנקל תיעשה פגיעה זו מתוך ההכרה של שיטתנו בכבוד האדם, בחירויותיו. לפיכך, המצבים בהם תוגבל כשרותו של אדם לפעולות משפטיות הינם כאלה בהם "...כושר שיפוטו של אדם נפגם כדי-כך שהחברה רואה צורך להגן עליו מפני עצמו - מפני מעשיו ומפני מחדליו, שמקורם בשיפוט מציאות לקוי - ומפני הזולת, שעשוי לנצל לרעה את רפיסות-דעתו ואת כושר שיפוטו הלקוי" (ע"א 1212/91 קרן לב"י נ' בינשטוק, פ"ד מח (3) 705, 716 (1994) להלן: "עניין קרן לב"י"). מינויו של האפוטרופוס מניח "קיום אינטרסים שאמנם הם פרטיים, אך חשובים עד כדי כך בעיני הקהילה המשפטית עד שאינה רואה את עצמה רשאית להזניחם" (ג' טדסקי "אפיטרופוס ושלוח" מסות במשפט (1978) 334, 337. להלן: טדסקי – מסות במשפט). ואכן, רשימת המקרים בהם מתאפשר מינויו של אפוטרופוס - ויש להדגיש כי רשימה סגורה היא זו - מצומצמת וברורה. מדובר במקרים בהם על פי רוב יכולתו של האדם לממש את האוטונומיה שלו במלואה פגועה ממילא פגיעה חריפה וחמורה, אם מחמת מגבלה פיזית, אם מחמת מגבלה שכלית או אחרת".

כאשר בית המשפט עובר ליישם את אמות המידה העקרוניות שתוארו לעיל על עובדות המקרה הנדון, בית המשפט מסיק כי: "כפי שעולה מחוות הדעת והתסקיר לעיל, לא הונחה בענייננו תשתית מתאימה לכך, שהחסוי אכן זקוק למינוי אפוטרופוס. החסוי אמנם אינו מסוגל לדאוג לענייניו בעצמו וייתכן שהמבקשים הם המתאימים ביותר לעשות כן במקומו. אך מדוע שייעשה הדבר באמצעות שלילת האוטונומיה מחייו של מר ר.ש.. מדוע שבני משפחתו לא יטפלו בו ויבצעו מבוקשו באמצעי שפוגע במידה נחותה יותר באוטונומיה שלו, כגון באמצעות ייפוי כח נוטריוני?" במילים אחרות, העובדה שקיימת  חלופה משפטית פוגענית פחות, בדרך של מינוי מיופה כוח – היא מכרעת לפי תפיסת עולמו של בית המשפט.

בית המשפט גם לא מתחמק מלהתייחס לעובדה שהאדם עצמו הסכים לכך שיתמנה לו אפוטרופוס. על כך אומר בית המשפט כדלקמן: "אכן, החסוי העיד בפניי והביע את עמדתו הנחרצת והחד משמעית לפיה הוא מעוניין כי בנו יתמנה לאפוטרופוס עליו לשם ביצוע פעולות משפטיות ואחרות בשמו. לצד התרשמותי מיכולתו של החסוי להביע עמדתו ורצונו למינוי, כן התרשמתי מכך שמדובר באדם צלול בדעתו, מודע לסביבתו, בקיא בהליכים המשפטיים הנוגעים לו וחשוב מכל – אדם המסוגל לטפל בענייניו."

לפיכך, בית המשפט מגיע למסקנה כי: "גם לאחר שמיעתו של החסוי בדיון שהתקיים ביום 09.07.14, התחזק אצלי הרושם כי מינוי אפוטרופוס אינו נחוץ ואף עלול לגרום לו עוול. משנדרש החסוי להשיב על השאלה מדוע הוא רוצה כי יתמנה אפוטרופוס עליו, השיב כי עקב מוגבלויותיו הפיזיות מעדיף, כי בנו יטפל בכל ענייניו משום הקושי שלו לטפל בעניינים אלה בעצמו. מכאן אני למד שרצונו של החסוי נוגע לעניין הטיפול בענייניו על ידי בנו. הוא לא מסר כל הסבר מדוע הדבר לא ייעשה כפי שנעשה עד היום או באמצעות ייפוי כח נוטריוני. מדברי החסוי והשוואתם לרצון המבקשים (שקיים ניגוד עניינים ביניהם), עולה כי על בית המשפט להגן על החסוי מפני רצונו למנות לו אפוטרופוס."

מסכם בית המשפט את עמדתו תוך שהוא דוחה את בקשתו של האדם למנות לו אפוטרופוס במילים הבאות: "תפקידו של בית המשפט הוא לאזן בין מכלול השיקולים בטרם קביעתו בעניין מינוי אפוטרופוס לחסוי. תוצאותיו של מינוי כזה משפיעות והרות גורל הן. שלילת כשרותו המשפטית של אדם אשר יכולותיו השכליות מתפקדות בצורה תקינה עלולה להותירו חסר אונים בעת שיידרש להביע רצונותיו השונים מרצון האפוטרופוסים עליו בפני מוסדות כלשהם. ביהמ"ש נדרש להגן על חסוי מפני עצמו, גם מקום בו החסוי מביע הסכמה למינוי ומבין את משמעו. כאמור, הצורך במינוי אפוטרופוס קם שעה שאין אדם מסוגל לטפל בענייניו. בענייננו החסוי הוכח כאדם המסוגל לטפל בענייניו ואף מסוגל לחתום על ייפוי כח ומבין את השלכותיו. בנוסף, אל לנו לשכוח כי המשפחה כולה תפקדה היטב משך למעלה מ-20 שנים, טיפלה ודאגה לסיפוק כל צרכיו של החסוי, וזאת אף מבלי להידרש למינוי אפוטרופוס. אשר על כן, מסקנתי היא כי החסוי אינו זקוק למינוי אפוטרופוס עליו."

מדובר אם כך בפסק דין חשוב ועקרוני הממחיש את ההפנמה של בתי המשפט לכך שמינוי אפוטרופוס על אדם מבוגר הינו הליך מרחיק לכת שיש בו פגיעה קשה ביותר בזכויות אדם. יתרה מכך, בכל מקום שקיימת חלופה פוגעת פחות, לדוגמא באמצעות מינוי מיופה כוח, הרי שקיימת חובה משפטית לאמץ חלופה זו על פני הליך מינוי האפוטרופוס. ראוי אם כך שבתי המשפט בעתיד יאמצו גישה זו בכל הליך משפטי שבו מבקשים למנות אפוטרופוס על אנשים זקנים, וכן ראוי לאנשים זקנים ובני משפחותיהם להגביר את השימוש בכלי חלופיים כדוגמת ייפוי כוח והנחיות רפואיות מקדימות.

 

עו"ד פרופ' ישראל (איסי) דורון, פרופ' למשפטים וראש החוג לגרונטולוגיה באוניברסיטת חיפה

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים