4 חודשים אחרי הטבח, העו"סיות של שדרות מתחילות לעבד את הטראומה האישית

ב-6 באוקטובר, התכוננו עובדות הרווחה של עיריית שדרות לחגוג את שמחת תורה, כל אחת עם משפחתה. למחרת הן התעוררו לצלילי צבע אדום שהן מכירות היטב. אבל אז החלו להישמע ברחובות העיר קולות ירי וצעקות "אללה הוא אכבר".

"רובנו שומרות שבת, והטלוויזיות לא פעלו", מספרת אסתר (אתי) סעדון, ראש צוות זיקנה. "כשהתחלנו להבין מה קורה פתחנו טלפונים, אבל הקווים קרסו. היו בעיר אזורים בלי חשמל ותקשורת. בקושי הצלחנו להעביר הודעות ווצאפ. אבל קבוצת הווצאפ של המחלקה הפכה לחמ"ל להזעקת עזרה, לקרוא 'הצילו'. אחת מהצוות היתה בבית הוריה סמוך לתחנת המשטרה שבה היו קרבות קשים לאורך כל היום. אחת העובדות גרה בכפר עזה, ושמענו ממנה מה קורה שם. בשלב מסוים, אחת העובדות, דתיה שומרת שבת, שלחה הודעה מוקלטת: 'לא יודעת מה לעשות. המחבלים אצלנו בבניין. מה לעשות? תעזרו לי!'".